מאמרים על שיטת גאן.

רשימת המאמרים בעמוד זה:

עידן חדש בשוק המניות או שינוי במחזור זמן

על גאן ושיטת ניתוח השווקים שלו

עידן חדש בשוק המניות או שינוי במחזור זמן.

מתוך "Wall street stock selector"

במהלך 1927, 1928 והחצי הראשון של 1929, דובר רבות על העידן החדש בשוק המניות וכן בערך הגדול של הבנק הפדראלי במניעת פאניקות נוספות. כלכלנים רבים  , בנקאים פעילים גדולים בשוק ואנשי עסקים אמרו שהימים של הפניקות בשוק המניות כתוצאה מתנאים כמו אלו שהיו ב1907 ובשנים קודמות עברו מן העולם. באותו זמן כבר דיברו על המילניום החדש בתחום אולם שכחו מה קרה ב-1920 – 1921. הירידות הגדולות של  ראשית שנות העשרים שהופיעו אחרי השוק השוורי של 1919  היו תוצאה של הלוואות קפואות ותנאי אשראי קשים. הבנק הפפדראלי כבר היה קיים אז אולם זה לא מנע מן הליברטי בונד'ס לרדת עד כדי 85 סנט וממניות לרדת לרמות שפל שאפיינו את השוק ב1914 לפני המלחמה. אני מביא כאן ציטוט של מאמר שהופיע בנובמבר 28 1927 באחד העיתונים המובילים. כותרתו של המאמר הייתה "שלום לעולם למחזורי העסקים".

"הפחד ממחזורי עסקים כבר איבד הרבה מהשפעתו. ניהול מדעי הצליח להתגבר על התופעה. לפני שנים היינו שומעים הרבה על מחזוריות של שגשוג ושפל ואותם "נביאים" של עולם העסקים הוזמנו לדבר בפורומים שונים על הטענה שהעסקים נעים כמו גלים של האוקיאנוס ושככל שהגל גבוה יותר כך גם גודל השפל שמפריד בינו לבין הגל הבא. הם אמרו שאותו דבר נכון גם לגבי עולם העסקים ובמשך תקופה ארוכה הפחידו את כל המדינה על ידי "נבואותיהם". אולם הקללה כבר הוסרה ודברי ההבל שלהם כבר איבדו את כוחם. אנשי העסקים בכל התחומים היום משוחררים מן השטויות האלה. הם מבינים שמחזוריות בעסקים אינה אלא דחליל חסר ערך. היום יודעים שאין התכנות לדבר אם עסק מנוהל בידי אדם נבון. כל הנדרש כדי לרכב על הסוס הוא מעט שכל ישר, שיתוף פעולה ושיפוט טוב של המציאות. עדיין נותרו נביאים הנוהמים נהמות בדבר מחזורים רעים אולם העסקים משגשגים על אף דברי ההבל שלהם. העסקים היום מנוהלים על יסודות איתנים משום שעולם העסקים למד כיצד לעשות זאת."

קל לראות כמה בטוח בעצמו אותו כותב באופן שבו הוא מפזר אימרות כמו "העסקים היום מנהלים על יסודות איתנים ….." כותב זה היה כנה ומודע לעצמו בכך אין לי ספק, אולם הוא חסר ידע חשוב או שפשוט אינו מבין עניין. הוא לא למד מספיק לעומק את העבר כדי לדעת שהעבר חוזר על עצמו בשוק המניות ובעסקים .

בשלהי הסתיו של 1929 התרחשה הפאניקה הגדולה ביותר בהיסטוריה של שוק המניות ועימה הופיע שפל כלכלי גדול שהוכיחו פעם נוספת  שמחזורים חוזרים על עצמם, ולמרות שהיה נראה לנו שאנו בעידן חדש לא היה בכך יותר מחזרה על אותו גלגל המפיע פעם אחרי פעם שנים אחרי שנים.

הסוחרים לא רואים את המחזורים.

רבים מותיקי וול סטריט טעו באותה טעות כמו כל ההמונים בשוק השוורים שבין 1921 לבין 1929. אנשים רבים שמעולם לא למדו את התנהגות המניות בשנים של 1901-1921 ואחרים, שאפילו לא עיינו פעם בדבר החזיקו ברעיון מפי אנשים אחרים, שאמרו, ששוק עולה לעולם לא יכול להמשך יותר משנתיים. זה היה רעיון שעלה להרבה סוחרים בהפסדים כבדים. אחרי שהמניות עלו בין 1921-1923 וירדו ב1924 והחלו לעלות מחדש אחרי בחירתו לנשיאות של קולרידג' והמשיכו לעלות ב1925, סוחרים חשבו שבהתאם לכלל הישן המהלך השוורי הסתיים לו ונכנסו לשורט וכתוצאה מכך נשאו בהפסדים גדולים. הם המשיכו להילחם בשוק בעיתויים נוספים  במהלך העליות  בחושבם בכל פעם שהשוק יצר שיא שהנה "ראינו את השיא אחרון". מניות מסויימות המשיכו לעלות עד שלהי 1929 ורבים מאותם ותיקים עשו את הטעות הסופית שלהם שהייתה פטאלית יותר מכל הטעיות הקודמות שלהם כאשר הפכו לשווריים בסוף שנת 1929 והחלו לקנות מניות מכל הבא ליד. כתוצאה מכך ספגו אבדות גדולות במפולת שהתחילה באותה שנה.

יש כרגע יותר מ1500 מניות רשומות למסחר בבוסה של ניו יורק כנגד חצי מכמות זאת שעמדה למסחר ב1924. קבוצות מניות נוספות התפתחו ונוצרו , מובילות חדשות התחילו להוביל את השוק , מליונרים חדשים  נוצרו בתנאים החדשים ומיליונרים אחרים נמחקו. סוחרים מובילים של פעם שכשלו בהתאמת עצמם לתנאים החדשים ופעלו על פי הכללים הישנים, פשטו את הרגל. מדווח כעת שליוורמור מדד את הגודל הממוצע של גלי המחירים של 1924-1925 ומצא שהגלים האחרונים היו ארוכים יותר מדי ביחס למקובל ולכן נכניס לשורט על השור והפסיד ממון רב, נסוג וניסה עוד פעם ב1927 וגם שם ספג הפסדים קשים. לבסוף הוא תקף ב1929 והרוויח הון במפולת של 1929.

מפולות בשוק בין 1814 עד 1929.

לפני שנכנס לפרטים ביחס לגורמים לאותה מפולת של 1929 חשוב שנעבור על הפניקות הקודמות בשוק האמריקאי על פני הרבה שנים ונבחין בגורמים לכל אותן פאניקות. פקטורים שונים תורמים לפאניקות . העקרון והגורם המרכזי של כל הפאניקות הוא ריביות גבוהות (high money rates) או כמות כסף גדולה בשוק שמקורן בתנאי אשראי מורחבים ובספקולציית יתר בשוק. חלק מן הגורמים האחרים הם אי הבנה בסיסית בהתנהגות מניות ואג"חים, כמו כן תורמים לפאניקות מחירי סחורות נמוכים ושערי חליפין של מטבעות. לכך יש להוסיף מסחר יתר בעסקים וכן בשוק המניות, כשלים בנקאיים, ייבוא וייצוא, מחירי כסף נחושת , ברזל וכל שאר הסחורות הבסיסיות.

כאשר השגשוג נמשך הרבה זמן  ושוק המניות ממשיך לטפס במשך תקופה של שנים הציבור הופך בטוח בעצמו יתר על המידה, נכנס לשווקים והעסקים מגיעים למצב של הימור לכל דבר. כולם הופכים אופטמיים ונדבקים בקדחת ההימורים וממשיכים לקנות עד ברמות של טירוף – מסחר יתר. המחירים מגיעים לגבהים שאינם מגובים בתנאי השוק או הרווחים של החברות השונות. כאשר מגיעים למצב זה הנזילות מתמעטת הבנקים עמוסים בהלוואות שהושקעו במניות לאחר שנים של עליות והמימושים חייבים להגיע.

הפניקה של 1814 הייתה תוצאה של עסקי ייצוא חלשים והלוואות יתר. הפניקה של 1818 הייתה גם היא תוצאה של תנאי אשראי. הבנקים התרחבו יתר על המידה . הפאניקה של 1825-6  הייתה תוצאה של נזילות גבוה מאד וכן ירדה חדה במחירי הסחורות במיוחד במחיר הכותנה. הפאניקה של 1931 נגרמה על ידי נזילות גבוה וריביות גבוהות, התרחבות מהירה מדי במתן ההלוואות על ידי הבנקים והתרחבות יתר של עסקים. הפאניקה של 1837-9 נגרמה על ידי מסחר יתר ותנאי אשראי לוחצים. הבנקים נאלצו להפסיק מתן תשלומים בכסף קשה (מטבעות או שטרות. ב1839 המספר הגדול ביותר בנקים פשטו רגל עד אותו זמן. הפאניקה של 1848 הייתה תוצאה של עליה גדולה במספר הבנקים בשוק והדפסת כסף מיותרת וכן תוצאה של מחירי סחורות נמוכים, במיוחד של חיטה, תירס וכותנה שעליה היה בנוי השגשוג בארץ עד אותו זמן. הפאניקה של 1857 הייתה אחת הנוראות בהיסטוריה עד אותו זמןגם כאן היא הייתה תוצאה של הדפסת כסף גוברת במחזור.על כל דולר בזהב ובכסף היו בערך 8 דולרים בנייר ובמטבעות[1]. היה מספר גדול של בנקים שפשטו רגל ולא יכלו לעמוד בהתחייבויותיהם.  מפולת של 1861 הייתה תוצאה של מלחמת האזרחים המפולת של 1864 הייתה תוצאה של  של מלחמה, שפל כלכלי ותנאי אשראי מחניקים. שוק המניות עלה על הלואות שניתנו לכל דורש לפני כן. ב-1969 הפאניקה הייתה בעיקר פאניקה של וול סטריט. יום השישי השחור התרחש בספטמבר 1869 שקדם לו גל ספקולטיבי ארוך שהופיע אחרי המלחמה ומניות עלו למחירי קיצון של כל הזמנים. מחיר הכסף- ריבית באותו זמן היה הגבוה מאז 1857. הפאניקה של 1873 הייתה אחת הקשות אחרי מלחמת האזרחים ונוצרה במידה רבה מתנאים שהולידה המלחמה. על כל פנים מסחר יתר היה אחד הסיבות העקריות לכך. גם כאן עלו הריביות הרבה מעל רמתן ב1857. ב-18 לספטמבר 1873 נפילתן של כמה חברות השקעה ובנקים יצרו תנאים כלכליים קשים. ב20 לספטמבר אותה שנה נסגרו שערי הבורסה בניו יורק בפעם הראשונה בהיסטוריה ונשארו סגורים עד ה-30 לספטמבר אותה שנה. הריבית הבין בנקאית הגיע לכדי 9% ובנקים דחו תשלומים. פאניקה של 1884  הייתה תוצאה של ספקולצית יתר במניות. זהב זרם בשטף לאירופה והרזרבות נורו נמוכות מאד. היו כשלים רבים של בנקים ופשיטות רגל שלהם כתוצאה מכך. הריבית לברוקרים  (call money) הייתה כבר גבוהה מספר שנים והגיעה עד כדי 30% ב1882, 25% ב-1883 ו-18% ב1884.

הפאניקה של 1890 הושפעה במידה רבה ממסחר יתר וריביות גבוהות. הריבית לברוקרים הגיעה לכדי 30% וב1890הגיעה אף ל45%. מחירי הסחורות הגיעו שפל הנמוך ביותר שלהם מאז מלחמת האזרחים, מה שעזר מאד להביא לכדי שפל כלכלי.

גם הפאניקה של 1893 הייתה תוצאה של ריביות גבוהות. ב1892 הגיעה הריבת לרמה של 35% ובשנת 1893 לכדי 15%. פשיטות הרגל של עסקים התרבו מאד כתוצאה ממחירי סחורות נמוכים במיוחד של חיטה, תירס וכותנה. הפאניקה של 1896 מקורה היה בפחד מהפרת בסיס הזהב. גם מחירי הסחורות הנמוכים עזרו מאד בהבאת הפאניקה. הריבית לברוקרים הגיעה עד 125% – הרמה הגבוהה ביותר בהיסטוריה עד אותו זמן. המחיר המוצע של מניות הגיע לשפל חסר תקדים ב-8 לאוגוסט ומשם החל לטפס מעלה חזרה והמשיך ביתר שאת לאחר בחירתו של מקנילי לנשיאות, מה שהפך לשוק השוורי החזק ביותר בהיסטוריה של אמריקה עד אותו זמן.

הפאניקה של 1901 התרחשה ב-9 למאי והתחילה כתוצאה מבעיות במניית יוניין פסיפיק בזמן שחלק מן המניות המשיכו לעלות לאחר הפאניקה רוב המניות המשיכו לרדת במשך מספר שנים נוספות. ב-1903 -4 –השפל הכלכלי נגרם בין השאר גם מהתקפות הממשלה על חברות הרכבות. הריבית לברוקרים הגיע לכדי 15% וירדה בחדות עד 1% ב1904 ולא עלתה מעל 6% במשך כל שאר השנה. תנאי העסקים השתפרו לקראת סוף השנה לאחר הבחירות בהן נבחר רוזבלט ושוק שוורי חזק הופיע ב1905 ו-1906. השוק הגיע לרמות הגבוהות ביותר שלו מאז בחירת מקנילי לנשיא. הפאניקה של 1907 הידועה בשמה הפאניקה של האיש העשיר נגרמה כתוצאה מריביות גבוהות, מסחר יתר ומדיניות המקבל הגדול שהנהיג בוזבלט  ורגולציות כנגד חברות הרכבות. הריבות לברוקרים הגיע עד כדי 125% פעם נוספת באוקטובר אותה שנה בעת שהפאניקה הגיע לשיאה. הבנקים נאלצו להשהות תשלומים בכל הארץ הפאניקה של 1910-1911 או תקופת השפל  נגרמה בראש ובראשנה על ידי מדיניות שרמן האנטי אמונית פעולה שנודעה בשמה פעולת הריסת האמון בשוק. ריבית הברוקרים הגיעה ל12%. מחירי המניות הגיעו עד לשפל ביולי 1910. תנאי האשראי הוקלו עד ב1911 הריבית לברוקרים לא עלתה על 6%. הפניקה של 1914  שהביאה לסגירת הבורסה של ניו יורק בין יולי לדצמבר אותה שנה נגרמה תודות לפריצת מלחמת העולם הראשונה. אולם השפל הכלכלי והפאניקה הייתה מופיעה בכל מיקרה תודות למחירי סחורות נמוכים ותנאים עסקיים רעים. ב1912 הגיעה הריבית לכדי 20% ועד 10% ב-1913. אירופה החזיקה כמות גדולה של מניות בשוק האמריקאי והמימושים בגלל המלחמה הביאה לפאניקה ולסגירת הבורסה. עם עליית מחירי הסחורות החל גם שוק המניות להתאושש. השוק הגיע לשיאו ב-1916 – הספקולציה הייתה בשיאה והריבית הגיעה לכדי 15%. מימושים החלו והסתיימו בפאניקה ב1917. זה היה תוצאה של ספוק ולציית יתר של הבום שלאחרי המלחמה. אחרי המלחמה החל גל פראי של ספקולציה ב-1919 שהסתיים בנובמבר בירידות המלוות בפניקה. הריבית הגיעה לכדי 30%. בשלהי 1920 הגיעה הריבית ל20%. הפאניקה של 1920-1921 הייתה תוצאה של הלוואות קפואות וירידה במחירי הסחורות. הסוחרים לכל רוחבה של הארץ היו עמוסים בסחורה שנקנתה במחירים גבוהים והבנקים היו עמוסים עד צוואר עם הלוואות. אחרי הפניקה של 1921 החלה תקופה ארוכה של שגשוג . הריבית לא עלתה על 6% עד 1928.  בשנים 24-25 הגעה הריבית לשפל של 2%. הירידות של 24-25 לא היו פאניקה הן היו פשוט תיקון טכני או תקופת מנוחה לפני המשך עליות. תנאי העסקים הלכו והשתפרו אחרי בחירתו של קולריג' לנשיא בנובמבר 1924. תקופה ארוכה של כסף זול  והתרחבות עסקית עזרו להביא לשוק השוורי הגדול ביותר בהיסטוריה של ארה"ב עד אותו זמן שנמשך תקופה הארוכה ביותר אי פעם מאז השיא שהושג ב1869 ומאז הבום של מקנילי בין 1898 עד 1906.

הפאניקה הגדולה של 1929.

הגורם העיקרי לפאניקה הזאת היה הימורים פראיים  לא רק על ידי אזרחי ארצות הברית אלא גם על ידי אזרחי אירופה שהשתתפו במסחר בארצות הברית. כל העולם היה עסוק בהימורים בשוק של ארה"ב. אנשים קנו על ימין ועל שמאל בלא קשר למחיר המניות. רווחי עתק הצטברו על הנייר בתקופה קצרה . כולם מן העני המרוד ועד המיליונר היו בשוק. אנשים הפסיקו לעבוד ועמדו לצפות בסרט השערים. מיליונרים חדשים צצו בתקופה קצרה מאד. אנשים עזבו את עסקיהם משום שחשבו שקל יותר להרוויח כסף ממסחר בבורסה. מעולם לפני כן לא היה מצב קיצוני כל כך של רוויה בספקולציה. הברוקרים המשיכו להעמיס הלוואות עד שהסכום הכולל שלהם הגיע לכדי 8 מיליארד דולר. זאת ההערכה השמרנית אולם ברור שהסכום האמתי היה קרוב יותר ל30 מיליארד דולר. בסוף העליות הערך הכולל של כל המניות שנסחרו בבורסה של ניו יורק הגיע לכדי 100 מיליארד דולרים. מחירי האג"חים התחילו לרדת עוד ב1928 והריביות התחילו לעלות גם כן. זאת הייתה האזהרה הראשונה לכך שסוף החגיגה מתקרב. מחירי הריביות הגיעו פעם נוספת ל13% ב1928 ול-20% ב- 1929. אזהרות שהוציא הבנק הפדראלי נפלו על אוזניים ערלות. המספר הגדול ביותר של הנפקות הופיע ב1929. השלב אחרון של השוק השוורי היה מהיר כל כך שתיקון או ירידה רגילה  או גל מתון של מימושים לא היה אפשרי. כאשר כולם קנו עד קצה גבול היכולת והתחילו למכור כבר לא היה אף אחד שרצה לקנות והקריסה הייתה בלתי נמנעת. המפולת הייתה הגדולה בהיסטוריה והציבור ספג את מרבית ההפסדים . על כל פנים זאת הייתה פאניקה של האיש העשיר באותה מידה שזאת הייתה פאניקה של האיש העני. המיליונרים סבלו ביחד עם כל העם. רווחים של 10, 25, 100 מיליון נמחקו מן השוק בשלושה חודשים. הסוחרים הגדולים לא היו יכולים לצאת מן השוק באותה מידה שהאדם הפשוט לא יכול היה לצאת מן השוק – לא היו קונים. ביום ה3 לספטמבר הגיע מחזור המסחר לכדי 4.5 מיליון מניות ואז כאשר התחילה הנפילה המחזורים הגיעו לכדי 5.5 מיליון מניות. המחזורים לא עלו מעולם את ה5 מיליון מניות במשך העלייה עד השיא של 1929. ברביעי לאוקטובר בתחתית מקומית הגיעו המחזורים ל5.5 מיליון מניות ביום הראשון של הפאניקה ב24 לאוקטובר הגיעו המחזורים ל12.8 מיליון מניותוב29 לחודש לכדי 16.4 מיליון מניות. ב-28 היה המחזור 9.1 מיליון, ב-30 היה המחזור 10.7 מיליון וב12 לנובמבר היה המחזור 6.4 מיליון וב-13 לנובמבר – התחתית הראשונה הגיעו המחזורים ל7.7 מיליון מניות. אחרי תחתית זאת המחזורים לא עלו עוד מעל 5.5 מיליון מניות עד ה-3 לאפריל 1930 שם חזרו המחזורים לעלות.

---

[1] יש לזכור שבתקופה ההיא שער המטבע היה צמוד לבסיס הזהב. כמות הכסף שמדינה החזיקה הייתה פונקציה של כמות הזהב שהיה בידה.

חזרה לראש העמוד

על גאן ושיטת ניתוח השווקים שלו.

מעט מאד של שיטת עבודתו ידוע בקרב קהל המנתחים הטכניים על שיטתו של גאן ואכן יש בשיטתו מאפיינים אזוטריים ביותר. לאורך 45 שנות עבודתו של גאן בוול סטריט הן כסוחר עצמאי והן כעושה שוק בשיקגו בורד אוף טרייד, חזה גאן מראש ובדיוק מעורר השתאות את שנות הגאות הגדולות של שנות הארבעים ואת שנות הפניקות הגדולות שלאחריהן, בין השאר חזה גם את המפולת הגדולה  של 1929 שבועות מראש ואת תחתיתה ב1932.

על אף הספרים הרבים שפרסם בעניין מסחר בשוק המניות והסחורות מעולם לא גילה בפומבי את שיטת עבודתו האמיתית לפרטיה. טענתו היתה שאין הדור בשל להבנת שיטתו. שיטתו האמיתית נחשפת במשך שנים לאחר מותו ועד היום יש עוד עבודה רבה כדי לרדת לעומק שיטתו. יחד עם זאת עם השנים הולכת ומתגלה לפני החוקר את שיטתו שיטה מופלאה על קצה הגאוניות, החורגת במובנים רבים מכל מה שמוכר לנו היום כניתוח טכני. גם לאחר הבנת רעיונותיו וכלי עבודתו מנקרת תמיד ברקע השאלה היכן מצא את הזמן והתעוזה כדי להגיע אל התובנות שאליהן הגיע. כמות המידע שלמד וניתח היא כמות שלא הייתה מביישת אף מחשב מכובד בן זמנינו.

טענתו החוזרת ונשנית של גאן לאורך כל כתביו היא היא שישנה חוקיות קבועה מן הסדר הגבוהה ביותר העומדת מאחורי תנועת המחירים. לימוד והיכרות עם חוקיות התנועה של המחירים הם תנאי בל יעבור להצלחה במסחר. בספרו "how to make profits in commodities" הוא אומר את הדברים הבאים:

"The difference between success and failure in trading is the difference between one man knowing  and following fixed rules and the other man guessing"

אי אפשר לטעות במשמעות הדברים כאן – גאן סחר על סמך ידיעה צרופה של התנהגות המחירים ועליה , אין ספק , ביסס את תחזיותיו ואת פעולותיו בשוק. מעטים אם בכלל הגיעו למעלתו ביכולת הבנתו את התנהגות המחירים אולם אין ספק כי מכתביו עולה שיטה סדורה מא' ועד ת' של מסחר המאפשרת לסוחר על פי שיטתו לדעת או להבין היכן ובאיזה מצב מצוי השוק , באיזה זמן יש לבצע פעולה ובאיזה אופן.

אחד ממרכזי הכובד החשובים ביותר של שיטתו של גאן היה תפקידו של מימד הזמן בקביעת התנהגות המחירים. לשיטתו מבין ארבעת הפרמטרים (מחיר, זמן , מחזור , מהירות /שיפוע) מימד הזמן הוא החשוב ביותר, במובן מסויים אף חשוב יותר מעצם המחיר. ארבעת פרמטרים אלה פועלים במקביל את פעולתם ומנווטים את המחירים מן התחתיות אל השיאים ולהיפך. " remember time is the most important of all factors and not until sufficient time has expired does any big move up or down start. The time factor will overbalance both space and volume. When time is up, space movement will start and big volume will begin either up or down, Time rules."

במילים אחרות מגמה לעולם אינה משתנה עד שלא פג מחזור הזמן שהוליד אותה, הזמן הוא המאזן את תנועת המחירים ומחזורי המסחר. ברור אם כן שכדי לדעת את התנהגות המחירים יש לדעת את מחזורי הזמן הפועלים על המחירים.

מן המעט שהותיר מכתביו שנשארו בידי תלמידיו הקרובים עולה שיטה שרק רמזים לה ניתנו בספרים שפרסם היא השיטה על פיה פעל ואין ספק שלא כל השיטה ידועה עד היום. ברור ששיטתו יונקת את מקורותיה מן העולם הקדום של יוון העתיקה ובעיקר מקבוצות הפיתאגוראים (ממשיכי דרכו של פיתגורס) שטענו שכל דבר בעולם ניתן לתיאור בעזרת יחסים מתמטיים.

עד כמה שישמע הדבר מפליא מה שקרוי היום ה-new age מתחיל מגאן. התנהגות המחירים שואבת את כוחה מכוחות העומדים ביסוד הקיום של העולם ואין בה שום מקריות. כשם שהירח סובב סביב צירו וכדור הארץ חוזר שנה אחר שנה סביב צירו אל אותה נקודה וחוזר חלילה כך מתנהגים המחירים. יש בהם מחזוריות פרקטאלית הניתנת לתיאור מתמטי. התנהגות מחירים היא ביסודו של דבר גם שיקוף של כלל המוחות – התקוות הפחדים , האמונות וההערכות  של כלל בני האדם הבאים לידי ביטוי בתנועת המחירים. במילים אחרות המחירים אינם אלא שיקוף של בני האדם. אותה מחזוריות המאפיינת את תרבות האנושית – הופעה וירידה של אימפריות, מחזוריות הופעתן של מלחמות, תקופות פריחה ושגשוג כלכלי וכן הלאה מאפיינת אם כן את תנועת המחירים .

הסדר המתמטי של התנהגות המחירים הוא העומד ביסוד תנועת המחירים ולמעשה מעת הולדת תחתית מחירי השוק נקבעת גם עת סיום גל העליות. עד כמה שנשמע הדבר מוזר למעשה הכל כתוב מראש אלא שנדרש הזמן לצורך לימוד התחום והיכולת לעשות זאת.

דוגמא קצרה תחתיתו של מדד ת"א 25 ב1995 היתה 148, שיאו של המדד בשנת 2000 היה 580 שהם 4 פעמים 148 (פחות 4 נקודות – זניח) תחתיתו של המדד בשנת 2003 היתה 292 שהם 580 חלקי 2 (ועוד 2 נקודות – זניח) שהם גם 148 כפול 2. השיא האחד לפני האחרון של מדד ת"א 25 בשנת 2007 היה 1168 שהם בדיוק 4 פעמים התחתית של 292. לכך עוד אפשר להוסיף את הפלא הלא מפליא שמשך הזמן שלקח למדד להגיע לשיא של שנת 2007 הוא בדיוק פי שניים ממשך הזמן שלקח לו לרדת מן השיא של שנת 2000 אל התחתית של שנת 2003. באותו עניין אפשר להבחין בסדר המתמטי העומד ביסוד אורכי תנועות הגלים בזמן במדד הS&P- 500 . מבט חטוף בגרף מראה כי משך הירידה משיא שנת 2000 אל תחתית שנת 2002 ארך בדיוק 30 חודש לעומת זאת משך העליות משפל 2002 לשיא שנת 2007 היה 60 חודשים מה שמשלים גם 90 בין שיא לשיא. כך גם משך הזמן שעבר בין שיא 2007 ועד שיא 2010 היה גם כן 30 חודש מה שהשלים מחזור זמן שלם של עשר שנים בין שיא לשיא. הדוגמאות לאופי המתמטי שבין אורכי גלים במחיר ובזמן מצויות כחול אשר על שפת הים , למעשה מספיק מחקר יראה גם כי לכל מניה אינדוודואלית יש את תדרי הזמן ומחיר העומדים בבסיס תנועת המחירים שלה.

גרף אורכי גלים באס אנד פי 500 מאז שנת 2000

חזרה לראש העמוד